מזה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ- ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובע טוען, כי בעת שהיה בעצירה מוחלטת, פגע רכב הנתבעות ברכבו.

להגנתן, טענו הנתבעות, כי רכב התובע עמד בחנייה כפולה תוך שחסם את נתיב נסיעתה של הנתבעת 2 באופן שחייב את הנתבעת 2 לעקוף את רכבו על מנת להמשיך בנסיעה. עת הייתה הנתבעת 2 במהלך ביצוע העקיפה, החל התובע בנסיעה ופגע ברכב הנתבעות.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי רכב התובע פגע עם חלקו הקדמי-שמאלי בחלק הצדי-קדמי-ימני של רכב הנתבעות, ולא כפי שנטען בכתב התביעה.

בדיון שהתקיים לפניי טען התובע, כי הוא עמד בצמוד למדרכה עם מנוע כבוי למשך 20 דקות. התובע לא ידע לומר אם היו רכבים מאחוריו. לדבריו, הוא חש לפתע חבטה מאחור. התובע גם הפנה לתמונות של הנזק שנגרם לרכבו, שמראות שרכבו נפגע בצד הימני-אחורי.

הנתבעת 2 טענה בדיון, כי כשהגיעה למקום, היא ראתה את רכב התובע עומד בחנייה כפולה וביקשה לעקוף אותו. לדבריה, הרכבים נפגשו בחלק הקדמי ולא האחורי, וכי המכה הייתה קלה. עוד אמרה הנתבעת 2, כי מימינו של רכב התובע היו רכבים נוספים. הנתבעת 2 לא ידעה לומר האם התובע החל בנסיעה במהלך ביצוע העקיפה אם לאו.

נציג הנתבעת 1 טען בדבר המועד שבו נבדק רכב התובע - שבעה חודשים לאחר המקרה. התובע טען בתשובה לכך, כי זה היה מפני שהנתבעת 2 לא אותרה.

שמעתי בדיון את עדותו של מר עאדל מזה, דודו של התובע, שהיה עמו ברכב. זה העיד, כי ישב במושב האחורי ולפתע הרגיש חבטה מאחור. העד לא יצא מהרכב ולא יכול היה להעיד על מיקום הפגיעות בכלי הרכב.

כמו כן, שמעתי את עדותו של מר פריישטט ליאור, שהיה עם הנתבעת 2 ברכבה. זה חזר, פחות או יותר, על גרסתה של הנתבעת 2 לאירוע התאונה. לדבריו, טענת התובע, כי רכבו נפגע מאחור אינה אפשרית.

הן הנהגים והן העדים שחזרו את האירוע באמצעות מכוניות דמה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לדחות את התביעה. אני מעדיף את גרסת הנתבעים על פני זו של התובע. גרסת התובע נראית לי בלתי סבירה. אם התובע עמד בצמוד למדרכה, לא ברור כיצד נפגעה הפינה האחורית-ימנית של רכבו. אם הפגיעה אכן הייתה כך, רכב הנתבעים היה אמור לעלות על המדרכה. בנוסף, במהלך הדגמת האירוע עם מכוניות דמה, התובע לא ידע להצביע על מקום הפגיעה ברכב הנתבעות. יש לציין, כי גם במהלך ההדגמה, התקשה התובע למקם את כלי הרכב באופן שיתמוך בגרסתו, שעל פיה נפגע רכבו בפינה הימנית-אחורית. העד מטעמו של התובע לא סייע בתמיכה בגרסתו.

הנתבעות תמכו את גרסתן בעדותה של הנתבעת 2 ובעדותו של עד מטעמה. גרסה זו נראית בעיניי סבירה יותר. מגרסת הנתבעות ניתן היה ללמוד, כי אם הייתה אחריות, היה צורך לפצות את התובע בגין נזקים, ככל שנגרמו, בפינה השמאלית-קדמית של רכבו. יצוין, כי התובע לא תבע כלל נזקים בחלק זה.

יש לציין בנוסף, כי התובע תמך את תביעתו בחוות דעת השמאי שבדק את הרכב רק שבעה חודשים לאחר האירוע, מה שמפחית את מהימנותה של גרסתו.

סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 1,600 ₪ - 700 ₪ לנתבעת 2 ו-900 ₪ לנתבעת 1, שתשלם את הוצאות העד מטעם הנתבעות, בסך של 200 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסקתי סכומי הוצאות אלה אף על פי שהיה ראוי, כי התובע יישא בתשלום גבוה ביותר. פסיקת ההוצאות הנמוכות הינה לאור מחדלן של הנתבעות שהביא לכך שלא התקיים דיון קודם בתיק.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: